לכבוד

צוות אחוזת בני בירת

איציק משניות

לילך חורש,

ד"ר ויקטור, ד"ר בר

דליה מאירוביץ, גלינה קפילביץ

צוות האחיות והאחים הסיעודיים, ליאת לופין, העו"ס

צוות המנהלה והאבטחה

 

 

ביום שבת 28.7.18 נפטרה אמנו רבקה פוקס ז"ל.

רבקה שהתה באחוזת בני ברית למעלה משבע שנים. במרבית הזמן היתה עצמאית, אם כי במרוצת השנים חוותה נפילות ונזקקה לשהיה באגף הסיעודי.

אמנו, רבקה, זכתה ליחס מכבד, אוהב, חם ומקצועי מכל צוות אחוזת בני ברית ואין ספק שבכך אפשרתם לה להרגיש ב"בית".

תודה מיוחדת לאהובה המטפלת שליוותה אותה במהלך שנותיה באחוזת בני ברית וטיפלה בה במסירות אין קץ.

תודה מיוחדת לצוות המחלקה הסיעודית על טיפול אוהב, מסור ורגיש בחודשי חייה האחרונים, בהם שהתה במחלקה ועל שיתוף קשוב ורגיש אתנו, ילדיה.

 

בברכה

חדווה קליין, דודי פוקס והמשפחה כולה

תודה רבה

 

לכבוד

איציק משניות

מנהל בית האבות בני ברית

חיפה

 

שלום איציק,

ברצוננו  להודות לך  ולכל צוות העובדים בבית האבות על הטיפול המסור  והיחס החם והמחבק שניתנו לאמא שלנו, מרים ילנבלום, שנפטרה בתאריך  12.4.18 – ביום השואה תשע"ח.

אמי, הגיעה לבית האבות בני ברית לפני כ 10 שנים כ"אדם שכפאו שד". לא ברצון היגיעה לכאן. היא נכנעה ללחץ שהפעלנו עליה, בני משפחתה, כיוון שסברנו שהיא זקוקה להשגחה ולחברה. הוחלט אז שתנסה את המקום במשך שלושה חודשים ולאחר מכן נקבל החלטה סופית.

כבר לאחר שלושה שבועות, אמא הודיעה לנו שהיא מעוניינת להישאר.

הכל מצא חן בעיני אמא שלנו – החדר המקסים והמואר שקיבלה, הניקיון, האוכל, הנשים שלידן ישבה בחדר האוכל, פעילויות התרבות, המרפאה, היכולת לקבל שירותים כמו מספרה ומניקור  (שהיו מאוד חשובים לה, כי הנראות אצל הפולנים היא מרכיב חשוב ביותר ….) ובעיקר היחס החם והמסור של כל הצוות.

בהדרגה, גם אנחנו, בני המשפחה, למדנו להכיר את כל המרכיבים  האנושיים במעטפת שהקיפה אותה. החל מצוות המזכירות נורית ושולה שליבן ואזנן כרויות לכל בעיה ושאלה, הנשים שאחראיות על הניקיון, עובדי התחזוקה המיומנים, האחיות והרופאים המסורים במרפאה, לילך שעושה מאמצים עילאיים להוסיף שמחה וחן למקום, הנשים שממונות על חלוקת האוכל ושידעו תמיד מה אמא אוהבת לאכול, מנהלי החשבונות שתמיד יודעים לתת תשובה עניינת לכל שאלה. אם הבית, העובדת הסוציאלית, והפיזיותרפיסטים היו תמיד נכונים ללוות ולסייע.   

וגם אתה איציק, תרמת לביטחונה ולהרגשתה הטובה. הרגשנו שהתעניינת באמא שלי ושהיה לך מאוד אכפת איך אמא  מרגישה ומתפקדת. אמא תמיד שמחה כשבאת לבקרה בחדרה או בכל שיחה שהייתה לך אתה.

ביולי 2017 אמא אושפזה במחלקה הסעודית. וכאן החל הסיפור הכאוב שלה ושלנו.

אין בפי מילים להודות לצוות במחלקה הסעודית שאותו הכרנו  הרבה יותר טוב מצוות העובדים במחלקה העצמאית.

האקלים הרגשי במחלקה הסעודית בבני ברית הוא "שיש קול ויש עונה".

עבודת המטפלים היא עבודה פיזית ורגשית קשה. לעיתים סיזיפית. היינו עדים לעבודתם תחת לחץ מתמיד,  למסירותם ולחמלה שיש בהם כלפי המטופלים. במשך עשרת החודשים שאמא שלי שהתה במחלקה הסעודית, באנו לבקרה בכל יום, ולא הייתה פעם אחת שלא נענו לשאלותינו או בקשתנו.

הצוות הרפואי של המחלקה טיפל בה במקצועיות  במסירות רבה. ד"ר ויקטור סקוטיניאנסקי, נעים ההליכות, תמיד הסביר לנו פנים ונתן לנו תמונה רפואית מקיפה וראלית על מצבה. האחות האחראית גלינה, נתנה לנו הסבר על כל תרופה ושינוי ותמיד נענתה לפניותינו הטלפוניות (גם בשעה מאוד מוקדמת בבוקר) . ותודה מיוחדת לכל יתר האחיות במחלקה.

יש לציין את מסירותן של דורית, המרפאה בעיסוק, ואת מיכל הפיזיוטרפסטית ואת העובדת הסוציאלית ששמחו לדווח על כל שיפור במצב של אמא שלנו.

בימים האחרונים אמא דעכה מאוד ולעולם לא נשכח כיצד טיפלו בה בכבוד וניסו מאוד להקל עליה על מנת שלא תסבול.

 מכתב זה נכתב מתוך הערכה רבה לצוות ולך אישית.

מניסיוננו, אנו יודעים  שלמנהל יש  תרומה רבה ביצירת האקלים הרגשי והמנהלי של המוסד שבתוכו הוא פועל.

 ואכן, איציק, הטבעת חותם רגשי בדיירי המקום  ובבני משפחותיהם.

ברצוננו  להודות לך אופן הטיפול ועל התמיכה הרגשית בשעות האחרונות והקשות שעברנו.

וכותבת  המשוררת היווניה ספפו, על דפי פפירוס, ושחיה 630 שנה לפני הספירה:

" ..על בשרי שהיה פעם ענג כבר הזקנה

השתלטה, והלבינו שערותי השחורות.

 

לבי נעשה כבד, לא נושאות אותי ברכי

שפעם היו זריזות במחול כעפרים.

 

תכופות אני נאנחת על כץ אבל מה אעשה?

לא להזדקן, כשאתה אדם, אי אפשר" (תרגם מיוונית אהרון שבתאי)

 

ואכן לא להזדקן כשאתה אדם אי אפשר. אבל להזדקן , כניצולת שואה, מוקפת בילדים, נכדים ונינים, זו זכות גדולה ותיקון חלקי של העוול ואי הצדק שאמי עברה במלחמה הנוראה ההיא. ותודה מכל הלב לך ולכל צוות על שסייעתם לנו בכך.

 

שרה קציר- הבת

חיים אייל – הבן  

תודה מקרב לב

תודה ממשפחתו של ארנסט סולומון ז"ל

לצוות "בני ברית"
רצינו לומר תודה על הטיפול המסור, האהבה, המסירות והאוזן הקשבת שהענקתם לנו במהלך השנים בו שהה יקירנו ארנסט סולומון בבית האבות בני ברית.
הודות לכם אבא/סבא ארנסט זכה לשנים אחרונות טובות, שלוות ומכובדות.

תודה מכל הלב, המשפחה

תודה ממשפ' ארנסט סלומון ז"ל

שלום רב לכולכם !
הגעתי הלום, ל"אחוזת בני ברית", לגור ולחיות עמכם, לפני שישה חודשים ב-15 בדצמבר 2013, ואני מרגישה כאן – ממש ותיקה. הכיצד ומדוע?
פשוט – בשל הלבביות, הידידות והרעות – של כולכם – הדיירות והדיירים, צוות העובדים – כ-ו-ל-ם !
התחזוקה, המינהל, המרפאה, הניקיון, ההאכלה – מה אומר ומה אדבר – כ- ו-ל-ם !!
אני משתדלת להשתתף בכל סוגי הפעילויות – זיכרון, אקטואליה, תנ"ך, מקהלה, התעמלות וציור – ואם שכחתי משהו – אנא- יסולח לי.
ברצוני לאחל לכולכם שנמשיך לחיות ולפעול יחדיו, ברוח טובה, ברעות
וכמובן בבריאות, אמן !!
שלכם בידידות מכל הלב.

חיה בוגדנובסקי
דיירת הבית אוגוסט 2014

גן עדן קטן

 בביתנו הקט (בית האבות)

ישנן כל החמדות

גן מטופח, שבילים המקיפים במעגלים

את הדשאים הרעננים

בריכת דגים, שוקקת חיים

עם דגים, צמחים ופרחי מים רבים

ואם לא די בזה

נוסף לנו שובך כנריות

בשלל צבעים, המזמרות זמירות אין סוף

את כל הסביבה מעוררים

לבוקר חדש ונעים

ואנו, דיירי הבית המבוגרים,

סובבים את כל החמדות

שלנו מעניקים

ושמחים בהם כמו ילדים קטנים

והרי אנו כאלו באחרית ימיינו

פנינה שרון
דיירת הבית אפריל 2013